הוי ,אמא, אמא
אמא שלי באה אלינו לבית אתמול כדי שנלך ביחד לארוע המוזמן בגן שסגרנו. מעין הצגת תכלית לכל המתחתנים בחודשים הקרובים. משהו נחמד. רחלי כתבה על זה כמה דברים.
בכל מקרה אמא שלי הגיעה אלינו הביתה כשעתיים מוקדם ישר מהעבודה והייתה אמורה גם להישאר בלילה לישון. אף פעם לא ממש אירחנו מישהו ללילה אצלנו ובטח לא את אמא שלי...
אז אמא שלי הגיעה. נחה קצת. התרחצה קצת ואז קמה לעשות אוכל. ("אי אפשר לחכות שעתיים עד לאוכל של הגן")
טוב אז היא התחילה לחטט במקרר שלנו. שזוהי סכנה בפני עצמה.
ואז היא הכינה חביתה לתפארת לה ולי.
אכלנו בשקט בסלון ואז היא קמה למטבח לשטוף את הכלים. "נו מילא" אמרתי לעצמי.
ואז שמתי לב שהיא ממש שוטפת כלים. ניגשתי אליה ואמרתי "אמא, את לא שוטפת לנו את הכלים"
נכון שהכיור היה די עמוס בדברים אבל זה לא תרוץ!!!
אמא שלי אמרה:"אם אני לא אעשה, אז מי יעשה?". אמרתי לה - רחלי, כשתרצה...
"לא זה מסריח ואי אפשר לחיות ככה" " אבל אמא - זה כלים שלנו, את לא שוטפת אותם", אם אני לא אשטוף כלים, אני ארדם","אבל אמא!", "נו, גם ככה אין לי מה לעשות".
בקיצור , מאוד מביך ולא נעים אבל אי אפשר היה למנוע ממנה. מה , לעצור אותה בגופי??!
רק לידיעתכם: היא שטפה את כל הכיור, את הסירים על הגז, את כל הקערות המלוכלכות על השולחן ובסוף ניקתה את הכיור עצמו. וממש בכלום זמן.
ואני לחלופין ישבתי לעצמי בסלון או עמדתי לידה ומסתכל במבוכה ההולכת וגדלה.
בסוף זה נגמר ורחלי בדיוק הגיעה. רחלי גילתה את המעשה ונדהמה בעצמה...וזהו סוף הסיפור.
ועכשיו סקר לסיום.
אמא שלי היא:
1. אמא פולניה.
2. אמא פולניה.
3. אמא פולניה.
בין הפותרים תוגרל חולצה ותקליט.
ואחר-כך אני מדבר עם אחותי בטלפון ומספר לה את זה והיא, להפתעתי, לא נשמעה לגמרי נדהמת: " מה, כשהיא באה אלינו, היא גם מזיזה לנו את הרהיטים..."
ופלא שיצאתי ככה, כמו שאני.

נכתב ע"י דודי ביום שני, 29 באפריל, בשעה 22:28   |  קישור קבוע  |   אין תגובות

אני רוצח?
אתמול נסעתי על הקטנוע בדרך הביתה מהעבודה.
היה עדיין אור והתנועה הייתה עדיין כבדה אז נסעתי כהרגלי על השוליים הצרים מימין.
אחד הדברים החשובים בהישרדות על הכביש לקטנוע הוא ההבחנה בדברים קטנים ומסוכנים על הכביש שיכולים חס וחלילה, להפיל אותך או לפנצ'ר אותך נוראית ולדכא אותך לכל השבוע.
ברור לכם שככל שרואים מרחוק את העצם ניתן להימנע ממנו יותר טוב אבל גם פחות מבינים במה מדובר...
בכל מקרה אני נוסע.
פתאום אני מבחין באיזה כתם חום בצד שמאל של הדרך שלי ממש על הקו הצהוב
עוברת עוד שניה ואני מבחין שהכתם זז!! והוא זז כלומרימינה, לכיוון הדרך שלי ...
עוברת עוד שניה ואני שם לב שמדובר בציפור חומה קצת יותר גדולה מיונה בינונית אבל היה משהו חום נוסף מעבר לציפור שהלך אחריה.
כבר הייתי ממש קרוב ולא יכולתי להגיב בזמן, כשהבחנתי שמדובר בציפור בר חמודה ואחריה הולכים כששה שבעה גוזלים חמודים. איזה אידיליה! איזה תמימות! איזה יופי של טבע...
ואז עברתי ממש בתוכם! :-(
אויש! איזה נורא! איזה רוע! איזה מוות...
הסתכלתי אחורה במראה בעודי מתרחק מהם וראיתי כמה דמויות קטנות מפוזרות על הריצפה.
ואף אחת מהן ממש על הדרך שלי.
משום מה לא עצרתי לבדוק מה קורה ואני מכה על החטא הזה עד עכשיו...
בכל מקרה אני מקווה שמההדף של האוויר מקדימה לקטנוע כל הגוזלים התעופפו הצידה לפני שעברתי עליהם בצורה כזו אכזרית..
אבל מצד שני זה היה כל-כך מהר שקשה לי להאמין שהגופות הקטנים שלהם הספיקו לעוף הצידה.
בכל מקרה אני מקווה שלא קרה כלום ולא עשיתי את הנורא מכל - תאונת פגע וברח של גוזלים בני יומם.
ממש רצח באיבחת קטנוע.
אלוהים, אני מקווה שתסלח לי.

נכתב ע"י דודי ביום שישי, 26 באפריל, בשעה 21:38   |  קישור קבוע  |   תגובה אחת

אני מכה את אישתי?
ביום רביעי הייתי בבית וחיכיתי לרחלי שתגיע מהלימודים. השעה הייתה בערך 21:30 כשמישהו צלצל באינטרקום.
חשבתי שזו רחלי אבל לא הייתי בטוח. עניתי לצלצול ב:מי זה? ובטעות גם לחצתי על הכפתור שפותח את הדלת. אף אחד לא ענה ופתח את הדלת אז נראה לי שזו לא רחלי.
יצאתי החוצה מדלת הדירה והסתכלתי למטה. ראיתי שלוש דמויות עולות במדרגות ובהמשך ראיתי שאלו שני שוטרים, שוטר ושוטרת ועוד אחד באזרחי שנראה כאילו תפסו אותו בדרך לפה.
מחשבות רעות אין-ספור עברו במוחי לגבי למה הם באים אלי אבל לא יכולתי להאמין באף אחד מהם.
כשהגיעו לקומה שלי שאלתי אותם בתמהון: "באתם אלי?"
השוטר עשה פרצוף של קשוח ואמר לי: איפה אשתך?
אמרתי לו: בדרך לפה. אבל היא לא אשתי.
ואז הוא אמר: איפה אשתך? היא התקשרה אלינו.
אמרתי לו: מתי היא התקשרה אליכם. (זכרתי שרחלי התקשרה למשטרה מזמן לגבי חבר'ה שעשו רעש בשכונה ואולי עכשיו הם באים מאיזשהיא סיבה קשורה..)
אמרתי לו: מתי היא התקשרה אליכם?
הוא ענה: לפני מספר דקות.
אז התעשתתי קצת ואמרתי לו: היא חברה שלי. אנחנו גרים ביחד והראיתי לו את השלט של הבית שבו כתוב השמות של שנינו עם שמות המשפחה השונים.
השוטר והשוטרת הבינו סופית שזה לא זה.
הם התקשרו ל"מרכז".
ובינתיים שאלתי את השוטרת: מישהו התקשרה אליכם לגבי בעלה?
השוטרת הנהנה בחוסר רצון ואני הבנתי סופית שהם חיפשו מישהו שאשתו התלוננה עליו.
לקח להם איזה דקה להבין שהם טעו לא רק בדירה אלא גם בבניין ואז הם הלכו בלי להגיד סליחה ושלום.
אני אמרתי להם: בהצלחה.
וזהו.
קטע ממש מוזר....


נכתב ע"י דודי ביום שישי, 26 באפריל, בשעה 21:18   |  קישור קבוע  |   אין תגובות

סגרנו גן!
ביום שלישי ארגנו את ההורים שלי ושל רחלי וגם אחותי באה לגן שמצא חן בעינינו ביותר.
אמרו לנו מראש להגיע כי יש ארוע באותו יום. זו הייתה חתונה רפורמית כי עדיין ספירת העומר ואין חתונות בזמן הזה.
חוץ מזה שהחתונה עצמה הייתה מה זה עייפה ולא שמחה מאוד נהננו מכל מה שמסביב ובהחלטה זריזה הסכמנו שהולכים לסגור עם סוכנת המכירות.
החלטנו שאמא של רחלי תהיה הדוברת שלנו (היא המתמקחת הכי טובה)
בסוף יצא שמתברר שהצעתם הייתה האחרונה בהחלט והם הסכימו רק לתת לנו מעבר לסטנדרט שלהם - נרות עם השולחן כעיצוב בסיסי.
בכל מקרה יצאנו מאד מרוצים ונרגשים.
אני ורחלי השגנו מה שאנחנו רוצים: חתונה בדיוק בתאריך שרצינו, גן מושלם ביופיו ואיכותו ואפילו הוספנו תאורה מיוחדת מעבר לבסיסית כדי שהקטע של הריקודים יהיה פיצוץ!
אז עשינו וי גדול על האולם ופנינו עכשיו לדברים הבאים: תקליטן, צלם סטילס ווידאו והחשוב מכל: השמלה.


נכתב ע"י דודי ביום שישי, 26 באפריל, בשעה 21:06   |  קישור קבוע  |   אין תגובות

אנחנו והם
רציתי להוסיף מספר מילים לגבי שנאת ישראל -
זה פשוט נכון שזה קורה מגלל שאנחנו יהודים וזה באמת לא סתם אימרה. זה מבוסס ע"י מחקרים. מדינות אירופה שקועות באנטישמיות עתיקה ולא יוצאות מזה. עובדה שכל המדינות האחרות פחות יוצאות נגדנו
ומספר מילים נוספות לגבי מי פה הצד החלש:
מה לעשות - הם הצד החלש. אך דבר זה נותן להם הרבה כוח. אין להם מה להפסיד וכל דבר שהם עושים נראה כאילו הם עושים זאת מתוך "נואשות" שה נכון בחלקו אבל לא מצרף את העובדה שהם עם פרימטיבי, חסר עמוד שידרה. המנהיגים היחידים שלהם מושחתים ולא פועלים למענם והם עוד חושבים שטוב להם. - "משתינים עליהם והם אומרים שיורד גשם"
הם לא מבינים שאנחנו הפסקנו להיות בעיה והפכנו להיות הדרך לפיתרון מבחינתם.

נכתב ע"י דודי ביום רביעי, 24 באפריל, בשעה 20:00   |  קישור קבוע  |   אין תגובות

הייתי בטוח שיום ראשון היום
נכון שגם אתם הרגשתם כך?
אחרי יום העצמאות שנדמה כאילו היה מעין יום שבת כזה הרגשתי כאילו אני מתחיל שבוע חדש ומה שיפה שפתאם אתה מגלה לעצמך שסוף שבוע שלם עוד לפניך.
נכון שמחר יש לי לימודים ובעצם יום שישי שלי זה לא ממש יום כיף בבית אבל זה מה יש.
היום היינו בעוד גן בראשל"צ. פשוט מדהים...אבל.. הם דורשים לפחות 400 איש והם גם תפוסים ביום שלנו...
ממש מעצבן!
מחר נקפוץ בצהריים לראות עוד גן. יש לנו ציפיות גבוהות כי הוא מתאים לנו מבחינת מספר אנשים ו... זהו בעצם.. טוב - הוא נראה לא רע בתמונות באינטרנט. גן מוזר - לא נותן אוכל. ז"א שצריך להזמין גם קייטרינג. מצד שני זה יכול לצאת זול יותר ועדיין איכותי...
המצב בארץ נהיה טוב יותר בזמן האחרון ונראה כאילו כולם שכחו את מכת הפיגועים שהייתה פה. ממש הדחיקו! כולל אני. מודה.
מחר הכל יכול לחזור. צה"ל יוצא מהשטחים והמחבלים יתחילו להרים ראש. זה לא שאני בעד או נגד הנסיגה. אני פשוט לא יודע מה טוב לנו.
הצרה של כולנו היא שאלה שצריכים לדעת, גם הם לא יודעים...
ומה שעוד יותר מרגיז היא שכל העולם פשוט עיוור למה שקורה פה ובגלל שאנו הצד החזק אז הם האנדרדוג ואנחנו יוצאים רע.
אני שמח שחזרתי לכתוב אחרי הפסקה ארוכה. מקווה שיחזיק מעמד...
see ya!

נכתב ע"י דודי ביום חמישי, 18 באפריל, בשעה 22:56   |  קישור קבוע  |   2 תגובות

פעילות פורום מסלול
רציתי לשתף אותכם בפעילות שהצטרפתי אליה כפעיל בזמן האחרון.
פורום מסלול הוא פורום סטודנטים לקידום חקר ופיתוח החלל בישראל.
היה כנס ראשון של הפורום באוקטובר האחרון(מעל ל-80 משתתפים). בקרוב יצא עיתון ופעילויות שונות מתחילות לרקום גידים בימים אלו.
אני כסטודנט בת"א ( כל האחרים מהטכניון...) התנדבתי להקים את תא תל-אביב של הפורום.
זה ממש פרויקט מבחינתי כי אין שום פעילות כרגע בת"א. אני לא מכיר אף-אחד אבל מצד שני כן יש לי כמה טלפונים של אנשים שהביעו נכונות להתנדב לעזור. צריך פשוט להתקשר אליהם ולהתחיל לעבוד.
למידע נוסף, אני מזמין אותכם לאתר הפורום (משהו די פשוט כרגע, לצערי)
בהמשך יצטרף בחלק מהאתר וכמובן כחלק מהפעילות האתר שאני בונה שהוא הפורטל הישראל הראשון בנושא חלל. יש עדיין כמה באגים אבל יהיה בסדר.
מי שקורא ומתעניין מוזמן ליצור איתי קשר.

נכתב ע"י דודי ביום שלישי, 16 באפריל, בשעה 20:39   |  קישור קבוע  |   תגובה אחת

חג שמח לכל עם ישראל
היה לי איזשהו מחסום כתיבה בשבועיים האחרונים. אחרי הצעת הנישואין פשוט נשארתי המום וחסר מילה..
בכל מקרה כבר התאוששתי ומי שעוקב אחרי רחלי יודע שהכל בסדר סה"כ...
עד כה ראינו כבר איזה חמישה גנים והחכמנו מאוד מהסיורים הללו. אנחנו יודעים די טוב מה אנחנו רוצים אבל יש כמה בעיות.
לא ברור כמה מוזמנים יש לנו ולכן אנחנו לא יודעים לאיזה סוג גנים לכוון את האנרגיה שלנו.
הרבה גנים הם גדולים יחסית ודורשים לפחות 250 איש. לנו יש בערך וקצת פחות מ-250 איש בתכנון ובמידה ולא כולם יגיעו אנחנו נצטרך לשלם ל-250 איש בכל מקרה... שזה ממש מעצבן!
בינתיים אנחנו אוגרים מידע על הנושאים האחרים: צלם, תקליטן, רב, שמלה ועוד ועוד.
אני כותב קובץ אקסל (התוכנה האהובה עלי ואפילו רחלי אומרת שאני יותר מומחה ממנה בתוכנה הזו שזה ממש מחמאה גדולה!) שבו אני שומר את כל המידע שאנחנו מוצאים באינטרנט ובחיים האמיתיים כמו טיפים, דגשים , רשימות שונות של מוזמנים, חישוב תקציב לארוע ועוד..
ברגע שהקובץ יבשיל לידי משהו שימושי באמת אפיץ אותו וכולם בארץ יוכלו להתחתן מעתה בקלות רבה יותר...
חג עצמאות שמח!
ואני חייב להוסיף:
ולתפארת מדינת ישראל!

נכתב ע"י דודי ביום שלישי, 16 באפריל, בשעה 20:23   |  קישור קבוע  |   אין תגובות

הטבעת האחת
שלוש טבעות למלכי האלפים תחת כיפת השמיים
שבע לאדוני הגמדים בהיכלי האבן שלהם
.....................................................
וטבעת אחת לרחלי מדודי...

אנחנו מתחתנים!!!

נכתב ע"י דודי ביום רביעי, 3 באפריל, בשעה 19:26   |  קישור קבוע  |   7 תגובות

היום אני ורחלי חוגגים!
אנחנו שלוש וחצי שנים ביחד ושנה גרים ביחד.
הכל התחיל בראשון לאוקטובר 1998 ונמשך בכיף עד היום וימשיך בכיף עד עולם!
אני אוהב אותך, רחלי....
בכל מקרה היום הבעל-הבית בא לקחת את הצ'ק הראשון לשנה הנוספת שחתמנו איתו . ולמה ,תגידו לי, למה תמיד כשזה קורה הדולר פתאום קופץ לעננים...
חוסר מזל...:-(
בכל מקרה אני ורחלי נלך לחגוג היום במסעדת רוטשילדס בראשון לציון ונעשה חיים...

נכתב ע"י דודי ביום שני, 1 באפריל, בשעה 17:51   |  קישור קבוע  |   אין תגובות