הקטע הקודם          הקטע הבא

25/05/2002 : היום אירוויזיון

האירוויזיון תמיד יהיה זיכרון לישראל הישנה. תמיד ישאר בליבי לתקופות של לפני עשרים שנה שישראל הייתה קטנה, חלשה ושנואה ושכל טיפת תשומת לב ממדינות זרות עשתה לנו טוב על הנשמה. הידיעה שמישהו חושב עלינו וחושב אותנו ללגיטימיים. אם זה היה מראה של תיירים בארץ, מישהו מחו"ל שיודע כמה מילים באנגלית, מישהו שפוגשים באינטרנט ומגלים שהוא היה בארץ ובילה בקיבוץ כמה חודשים, יהודי שרוצה לעלות לארץ או אפילו שיחה טובה עם ערבי בצ'ט.
מעל כל אלה היה האירוויזיון תמיד הדרך שלנו לעמוד באותה שורה עם המדינות האירופאיות הגדולות ולשמוע את המילה Israel נהגית במבטאים שונים או את השדר העברי קורא : Hello , This is Jerusalem Calling. אח, איזה יופי.
רחלי כתבה קטע טוב, ושהזכיר לי נשכחות על האירוויזיון של 98 , השנה בה דנה אינטרנשיונל זכתה שהיה אחד האירועים השמחים יותר שקרו בשנות ה-90 למדינת ישראל, לעניות דעתי.
אני חייב להוסיף שרגע הזכייה היה מבחינתי אירוע מיסטי ורוחני מאוד חזק.
ממש בשניות האחרונות כשהיה ממש מתח בין הזכייה של מלטה או של ישראל.
איזה מדינה בלקנית נידחת - מקדוניה הייתה האחרונה לתת נקודות מבין כל המדינות. ישראל הובילה בקצת והיא קיבלה מעט נקודות והמשיכו לחלק נקודות כאשר מלטה עוד לא קיבלה נקודות.
חולקו הנקודות 7,8,10 ומלטה עדיין לא קיבלה. ה-12 הגיע. אם מלטה מקבלת היא זוכה. אם מישהי אחרת מקבלת אנחנו זוכים.
אני עומד ממש מול הטלוויזיה , נדהם ולא מאמין.
פתאום אני מנסה לחשוב על האפשרות שמקדוניה לא תתן את הנקודות למלטה.
עיניי משוטטות מהר על המסך ופוגשות במדינה שכנה למקדוניה שעוד לא קיבלה נקודות.
אני מתחיל לצעוק בשמה כמה פעמים וממש ככה כאילו אני גרמתי לכך - המדינה מקבלת 12 נקודות ואני ...
בשמיים ....