הקטע הקודם          הקטע הבא

17/02/2002 : יום באסל...

היום הייתי אמור לחזור מהעבודה ולנסוע לרחלי לעבודה ולעבוד ביחד על פרויקט שאני צריך להגיש בדחיפות. שביזותי גדלה פי מונים כאשר בדרך הביתה שבק הטוסטוס. מיד עליתי שזה הדלק. נסעתי על הטוסטוס הרבה זמן כשהוא היה על E - כלומר Empty.
התחלתי ללכת איתו לתחנה הקרובה (5 ק"מ מרחק!) כשאופנוען חביב הציע לעזור. ביקשתי שיקח אותי כטרמפ לתחנה כי חשבתי שעדיף ללכת את הדרך עם בקבוק דלק ביד בחזרה לטוסטוס מאשר ללכת עם כל הטוסטוס עד לתחנה.
וכך עשיתי. הגענו מהר מאוד לתחנה. מילאתי מהר מאוד בקבוק ליטר וחצי בדלק ויצאתי בחזרה למסע הארוך לכיוון הטוסטוס. קשה לתאר את גודל הסיוט ללכת עם מעיל הרכיבה והקסדה על הראש 5 קילומטרים בכביש המהיר כשמאות מכוניות חולפות במהירות. לכמה רגעים חשתי שאני הולך יותר מדי ופשוט מישהו גנב לי את הטוסטוס ואין טוסטוס - אך ממש לפני שאיבדתי את שפיותי הוא הגיח מבעד לזרקורי המכוניות - קטן רזה ומחכה להצלה.
מלאתי את בטן המיכל בדלק טרי ורענן, ניסיתי להתניע... אך אין ... הטוסטוס מחרחר ולא שב לחיים.
נזכרתי כי כשפעם שעברה שזה קרה לי (כן, אני לא לומד מטעויות גדולות כאלה...) אמר לי המוסכניק החביב שצריך לנער קצת את הטוסטוס כי יש הרבה זבל שנתקע בחור של היניקה של הדלק. כך עשיתי.. אך שוב -הטוסטוס חיוור.
ממש, אבל ממש לפני שהתיאשתי שמעתי הוויה קלה ומיד המשכתי בנסיונות הנענוע בשילוב עם ההתנעה (נהייתי כבר ממש טוב בזה...) ופתאום , חברי הטוב, חזר לחיים.
נסעתי באיטיות ובבטחה לתחנה למלא את כרסנו כדין ושייטנו לנו אל הבית תחת קרני הירח המלא....