הקטע הקודם          הקטע הבא

28/01/2002 : איזה יום מזופת

התחיל בזה שהיה גשום.
התעוררתי בזמן כדי להגיע לדיון בעבודה.
עטפתי את עצמי בכל השכבות הרגילות כשאני עולה על הטוסטוס (סה"כ 5 שכבות עליונות) והתכוננתי לצאת. באתי לנשק את רחלי לשלום ואז היא אמרה: אולי תיסע היום באוטובוס" . בהתחלה אמרתי לא אבל אז הלכתי לראות את הגשם בחלון בחוץ והחלטתי: " נו, טוב, אז אוטובוס".
השלתי את השכבות המיותרות ויצאתי מהבית. הלכתי 10 דקות לתחנה ואז גיליתי שלא לקחתי את הארנק. חזרתי הביתה, שוב 10 דקות ובגשם, בלי מטרייה, כשרק חליפת הגשם מכסה קלות את ראשי. כשהגעתי הביתה כבר נפסק הגשם וחזרתי עם הארנק לתחנה. לקחתי אוטובוס ונסעתי לעבודה.
כשירדתי מהאוטובוס גיליתי לאחר כמה מטרים שאיבדתי את השעון המדהים והאהוב שלי ואת הכומתה. אל תשאלו איך.
פשוט מרגיז!
המשך היום לא היה יותר טוב. כל-כך הרבה עבודה על הראש שלי, וחשבתי שלפחות חצי יום אני אוכל להקדיש לעבודה, ובסוף הכל הלך על דיונים וריצה ביניהם!!!
אולי מחר ישתפר מזג האוויר... של העולם ושלי.